<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"א</h1>
<h2>דף נד:</h2>
בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י"ט י"ט) הרי זה אזהרה שלא ירביע בהמה עם בהמה וחיה עם חיה ובהמה עם חיה וחיה עם בהמה טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה טהורה עם טמאה טמאה עם טהורה (ע"פ לשון כלאים פ"ח מ"ב) אסורין בהרבעה זה עם זה, ותניא בתורת כהנים (קדושים פרק ד' הי"ד) אין לי אלא בהמתך על בהמתך, בהמתך על בהמת אחרים בהמת אחרים על בהמתך בהמת אחרים על בהמת אחרים מניין תלמוד לומר (שם) את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים, ומניין שחיה ועוף כיוצא בהן דתנן בפרק הפרה בבבא קמא (נ"ד ב') אחד השור ואחד כל הבהמה לכלאים וכן חיה ועוף (ו)כיוצא בהן, ומפרש בגמרא אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן וגבי שבת מנלן דתניא רבי יוסי אומר משום רבי ישמעאל בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך ובדברות אחרונות נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמורים כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן, ותניא (תו"כ שם הט"ו) אין לי אלא שני מיני בהמות שני מיני חיות שני מיני עופות בהמה על חיה וחיה על בהמה טמאה על טהורה טהורה על טמאה חיה או בהמה על עוף מניין תלמוד לומר את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע, פירוש שממנו למד גזרה שוה משבת כאשר בארנו (ע"פ יראים סי' של"ב). ולוקה על לאו זה בכל מקום בין בארץ בין בח"ל, ואומר בפרק הפרה (ב"ק נ"ה א') שאפילו הרביע על מיני חיה שבים לוקה מן התורה, ואמר שמואל בפרק הפועלים (ב"מ צ"א א') אינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת אבל אם העלם זה על זה בלבד מכין אותו מכת מרדות (ע"פ רמב"ם כלאים פ"ט הל' א').
<h2>דף נה.</h2>
שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה אף על פי שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה הואיל והן שני מינין הרי הן כלאים כדאיתא בפרק קמא דכלאים (מ"ו) ואסור להרכיבן כגון הזאב והכלב והצבאים עם העזים והסוס עם הפרד והפרד עם החמור והחמור עם הערוד, הוא חמור הבר (ר"ש פ"א מ"ו), הרי הן כלאים זה בזה (ע"פ רמב"ם כלאים פ"ט הל' ד'), שור ישוב עם שור הבר מין אחד הן כרבנן דרבי יוסי במסכת כלאים (פ"ח מ"ו) ודלא כרבי יוסי שאמר שהוא מין חיה, אבל אווז עם אווז הבר כלאים זה בזה שהאווז בייתי ביציו [מ]בפנים ואווז הבר ביציו מבחוץ מכלל דשני מינין הן (ע"פ רמב"ם שם הל' ה') כדאמר שמואל בפרק קמא דבכורות (ח' א') ובפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק נ"ה א'). הנה בארנו במצות אותו ואת בנו (ל"ת קמ"ט) עניני איסור פרדות לקשור בקרון וממנו תלמד להרכבה ואין להאריך כאן בדבר הזה.
